החלטה בתיק עע"ם 2152/13

           בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ר' סוקול) מיום 26.2.2013 בעת"מ 3000-07-12.

הרקע לבקשה והשתלשלות העניינים

1.        ברחוב קק"ל 76 בקרית טבעון, פועל זה כ-40 שנה מעון קשישים בשם "בית עדנה" בבעלותם של המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים). במעון 21 חדרי שינה בהם שוהים 34 דיירים ומספר אנשי צוות, והוא בנוי על שטח של 2,384 מ"ר הכולל מבנה בן שתי קומות בחלקו הדרומי של השטח, מבנה נוסף בחלקו הצפוני של השטח ושטחים ציבוריים. 

           בשנת 2008 הגישו המשיבים בקשה לועדה המקומית לתכנון ובניה בקרית טבעון להוספת קומה במבנה בחלק הצפוני, בניית אגף נוסף וביצוע שינויים פנימיים במבנים הקיימים. התוכנית כללה בנייה של 10 חדרים נוספים בשטח של 500 מ"ר, בהם אמורים היו להשתכן 15 דיירים נוספים.

2.        ועדת המשנה של הועדה המקומית שמעה את התנגדויות השכנים המתגוררים  בסמיכות למעון, ולסופו של יום המליצה לועדה המקומית לאשר את הבקשה בתנאים.

            ביום 11.3.2008 החליטה הועדה המקומית ברוב קולות לאשר את הבקשה בהיותה תואמת לתב"ע ולאחוזי הבנייה המותרים, על אף התנגדויות השכנים וחרף מדיניות כללית של המועצה שלא לאשר הרחבת בתי אבות בשטחה.

3.        על החלטה זו של הועדה המקומית הגישו השכנים ערר לועדת הערר במחוז חיפה. בהחלטתה מיום 11.9.2008 קיבלה ועדת הערר את הערר, ביטלה את החלטת הועדה המקומית והורתה לועדה המקומית לשוב ולדון בבקשה אחרי שתתוקן. בהחלטת ועדת הערר נקבע, בין היתר, כי התכנון של החניות הוא בלתי סביר, ועל הועדה המקומית לתת את הדעת גם באשר למטרדים שונים שעשויה התוכנית להסב לשכנים.

4.        נוכח החלטת ועדת הערר הגישו המשיבים לועדה המקומית בקשה מתוקנת להיתר בניה.

           בהחלטתה מיום 9.12.2009 דחתה הועדה המקומית את הבקשה, מאחר שהמתחם צפוי להכיל לכל הפחות 30 חדרים שישמשו דיירים, אנשי צוות ומבקרים, וכי "הבקשה מהווה מטרד ושינוי של אופי הסביבה. הבקשה מפרה את האיזון הקיים בסביבה בין השימושים השונים". הועדה ציינה כי לפי התב"ע מותרות לבניה 3 יחידות דיור בלבד ומספר הדיירים בהן קטן בהרבה ביחס למספר המשתמשים במעון. עוד נאמר בהחלטה, כי תוספת הבנייה תיצור עומס על קווי הביוב ותגרום לעומסי תנועה ברחוב.

5.        על החלטה זו הגישו המשיבים ערר לועדת הערר, בה נטען כי החלטת הועדה המקומית היא החלטה פופוליסטית שנועדה לרצות את השכנים.

           בהחלטה מיום 27.5.2010 דחתה ועדת הערר את הערר. נקבע כי התוכנית גורמת לצפיפות יתר בשטח, וכי לפי התוכניות החלות על השטח, ניתן לבנות 6 יח"ד לכל היותר עבור עד 36 דיירים, ואילו על פי התוכנית שהגישו המשיבים, צפויים להשתכן במעון  50 דיירים וכ-20 אנשי צוות.

6.        המשיבים ערערו לבית המשפט לעניינים מינהליים. בתגובתה לעתירה טענה המדינה, כי המשיבים לא עמדו בתנאי מקדמי לפי סעיף 63א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) של קבלת אישור לבנייה מהגורם המקצועי שמטפל בבתי אבות. בהמלצת בית המשפט, פנו המשיבים למינהל השירות לזקן במשרד הרווחה לקבל את אישורו.

           ביום 30.5.2011 ניתן האישור, וביום 3.11.2011 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה הבקשה תועבר בפעם השלישית לועדה המקומית מבלי שהחלטת ועדת הערר מיום 27.5.2010 תחייב את הועדה המקומית.

7.        ביום 21.8.2011 הגישו המשיבים לועדה המקומית בקשה מתוקנת נוספת, ובחלוף ארבעה חודשים, ביום 6.12.2011, דחתה הועדה את הבקשה. בהחלטה צויין כי הבקשה תואמת את התב"ע וכוללת גם אישור גורם מקצועי כנדרש, אך עם זאת קבעה הועדה כי "נימוקי ועדת הערר, עת אישרה קודם את החלטתה הקודמת של הועדה יפים ומשכנעים, גם לגבי הבקשה הנוכחית". לגופו של עניין קבעה הועדה, כי בעקבות אישור התוכנית תיווצר צפיפות רבה שתגרום למפגעים באזור כולל עומסי תחבורה, רעש, חניה ותשתיות, ואשר על כן אין לאשר את הבקשה.

8.        על החלטת הועדה המקומית הגישו המשיבים ערר. בהחלטתה מיום 16.5.2012 מתחה ועדת הערר ביקורת על הועדה המקומית ואף הגדירה את התנהגותה כהתעמרות באזרח. לגופו של עניין קיבלה הועדה את טענות המשיבים, עם זאת מצאה ועדת הערר כי נפלו טעויות בחישוב השטחים בפועל, באשר שטחים שונים לא נכללו בחישוב שטח המבנה. לכן, קבעה הועדה, כי במידה וחישוב השטחים יתוקן יש להיעתר לבקשה ולתת למשיבים היתר בנייה.

           על החלטה זו של ועדת הערר הגישה הועדה המקומית עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בה נטען כי אין לחייב את הועדה לתת היתר למשיבים.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים

9.        בפסק הדין נקבע כי לא ניתנה הנמקה ראוייה לסירוב לתת היתר למשיבים, למרות שהבקשה תואמת לתוכניות החלות על השטח ואינה חורגת מאחוזי הבניה המותרים. בית המשפט ציין כי אמנם הועדה איננה "חותמת גומי" ויש לה שיקול דעת לאשר או לדחות בקשה תואמת היתר, בין היתר אם קיימים שיקולים ציבוריים כבדי משקל, אולם הימנעות ממתן היתר תיעשה רק בנסיבות חריגות שאינן קיימות בענייננו.

10.      בית משפט קמא עמד על הוראת סעיף 63א לחוק התכנון והבניה, שנועדה להקל על האפשרות לבנות מעונות לחוסים בשטח המיועד בתוכנית מיתאר למגורים. בסעיף נקבע כי ייעוד למטרת מגורים כולל גם "היתר למגורי חוסים שמשרד העבודה והרווחה אישר להם לגור במעון, או למגורי נכי נפש שמשרד הבריאות אישר להם לגור במסגרת מגורים עצמאית או מוגנת". לכן, נקבע, כי השיקולים עליהם הסתמכה הועדה, הנעוצים בשינוי אופי הסביבה סותרים את תכלית הסעיף שנועד כדי לשלב אוכלוסיות אלו בסביבה "רגילה".